הדיפלומט

שיטת הפעולה

הדיפלומט רוצה לצאת מהפגישה בלי להבטיח כלום, כשכולם מרגישים שהקשיבו להם. כל בקשה מקבלת תשובה חמה ומלוטשת: נקודה מצוינת, שווה לבחון את זה, אעלה את זה מול הצוות. אין בזה שקרים, וגם אין בזה התחייבויות. זה עובד כי זה מרגיש כמו הסכמה. יוצאים עם תחושה של גיבוי, ורק אחר כך שמים לב שאף אחד לא אחראי למשימה, אין תאריך, ושום דבר לא השתנה. אחרי כל כך הרבה נעימות, התעקשות מרגישה מביכה.

איך זה נשמע

• נקודה מצוינת. אעלה את זה מול הצוות.
• כיוון החשיבה שלך מצוין. בהחלט שווה לבחון את זה.
• הבנתי אותך. אני רוצה לוודא שאנחנו עושים את זה בצורה מחושבת.

מה עובד

מה שמפחיד את הדיפלומט הוא התחייבות מתועדת: שם של אחראי, תאריך ותוצר, שנאמרים בקול במקום שבו אפשר לצטט אותם אחר כך. להודות על התמיכה, ואז לבקש בדיוק את שלושת הדברים האלה. כשהתשובה היא עוד חום, לקבל את החום ולחזור על השאלה. להציע שתי אפשרויות קונקרטיות, אם זה עוזר לצד השני לבחור. ברגע שיש התחייבות, לחזור עליה במילים פשוטות, כדי ששני הצדדים ישמעו את אותו הדבר. ואז לאשר אותה בכתב.

אפשר לומרתודה, זה חשוב לי. מי יהיה אחראי על זה, ואפשר לסכם על טיוטה ראשונה עד יום חמישי?

מה פועל נגדך

עמימות בחזרה רק מביאה עוד עמימות. עצבנות או סרקזם נותנים לדיפלומט סיבה להציע לדבר על זה אחר כך, במקום אחר. קבלה של "נחזור לזה" כהתקדמות משאירה אותך בידיים ריקות. בקשה של הרבה דברים בבת אחת מאפשרת לדיפלומט לענות בחום על הקל מכולם ולדלג על השאר. לבקש אחראי אחד, תאריך אחד, תוצר אחד.