הימנעות

מה זה

הימנעות פירושה לא לדחוף לתוצאה שלך וגם לא לעבוד לטובת התוצאה של הצד השני, לפחות כרגע. נותנים להערה לעבור, דוחים שיחה קשה או פשוט יוצאים מהחדר. זה סגנון נמוך באסרטיביות ונמוך בשיתופיות, אבל זה לא אותו דבר כמו חוסר אכפתיות. הרבה פעמים זו הכרעה מודעת: זה לא הזמן, זה לא האדם, או שזה פשוט לא שווה את זה. לרבים מאלה שנוטים להימנעות יש תפיסה חדה ורגישות לאווירה בחדר. המחיר של קרב ברור להם, לפעמים יותר מלכל השאר, ושמירה על השקט חשובה להם יותר מניצחון בנקודה.

איך זה נשמע

• עדיף לא להיכנס לזה עכשיו.
• נעזוב את זה. זה לא שווה ריב.
• אפשר לדבר על זה בפעם אחרת?

מתי זה עוזר

הימנעות היא הבחירה הנכונה יותר פעמים ממה שנהוג להודות. כשהעניין שולי, שחרור חוסך לכולם זמן וכוח. כשהרגשות סוערים, התרחקות נותנת לכולם להירגע, והשיחה שאחר כך הולכת טוב יותר. כשאין לך כוח לשנות את התוצאה, או כשברור שהצד השני מחפש קרב, אי-כניסה לעימות היא הגנה. היא גם קונה זמן לאסוף עובדות או לחשוב לפני שמדברים. לבחור את הקרבות זו מיומנות אמיתית, והיא גם אומרת שכשכבר מדברים, מקשיבים לך.

מה זה עולה לך

בעיות שנמנעים מהן נוטות לחכות לך. דבר קטן שמציק ונשאר בצד יכול לגדול לטינה, וכשהוא סוף סוף יוצא, הוא עלול לצאת גדול יותר ממה שהיה צריך. אחרים אולי לא יודעים מה דעתך או מה נחוץ לך, ולכן החלטות מתקבלות בלי לשאול אותך. יש מי שיפרשו את השתיקה שלך כהסכמה, ויש מי שילמדו שאפשר להמשיך לחצות גבול כי שום דבר לא קורה. הימנעות עולה לך גם בתרגול: ככל שמעלים דברים קשים לעיתים רחוקות יותר, כל אחד מהם מרגיש קשה יותר. וכשבצד השני יש כאב, המרחק שלך עלול להיקרא כחוסר אכפתיות.

איך להרחיב אותו

להתחיל בקטן. לבחור השבוע דבר קטן אחד שבדרך כלל עובר אצלך בשתיקה, ולהגיד אותו במשפט רגוע אחד, למשל לבקש לחלק חשבון לפי מה שהוזמן. לשים לב שהשיחה שורדת. כשבאמת צריך זמן, להפוך את הדחייה לספציפית: לומר מתי חוזרים לזה, ואז לחזור. לפני שיחה קשה, לכתוב את הדבר האחד שרוצים לומר, כדי לא לחפש מילים תחת לחץ. ולבדוק ממה מתחמקים. אם אותו עניין חוזר שוב ושוב, או שהבטן מתכווצת לפני כל מפגש עם אדם מסוים, זה לא יתפוגג מעצמו, ושווה להעלות את זה.