הפסיבי-אגרסיבי

שיטת הפעולה

הפסיבי-אגרסיבי כועס בגללך, ורוצה שהמסר יעבור בלי לומר אותו אף פעם. אז זה יוצא בעקיפין: "וואו." קצר, מחמאה עם עוקץ, "כלום, אני בסדר" שממש לא נשמע בסדר. כל הערה ניתנת להכחשה, אז תגובה לטון יוצרת רושם שהבעיה אצלך. בגלל זה זה עובד. בסוף מנחשים מה התלונה, מתנצלים על דברים שאף פעם לא נאמרו, וסוחבים את הכעס של הצד השני, בזמן שהפסיבי-אגרסיבי נשאר רגוע ונקי מאשמה.

איך זה נשמע

• וואו. אוקיי.
• כלום. אני בסדר.
• אה, סוף סוף הגעת לזה. יופי.

מה עובד

מה שהכי מפחיד את הפסיבי-אגרסיבי הוא שאלה ישירה ורגועה על מה באמת לא בסדר. לומר מה שרואים, בלי להאשים, ואז לשאול. לשמור על קול יציב ועל מילים פשוטות. בפעם הראשונה כנראה תגיע עוד הסטה, עוד "אני בסדר". לא לרדוף אחרי הסרקזם ולא להתווכח על הטון. לשאול שוב, קצת יותר בעדינות, ולהשאיר מקום לתשובה. כל חזרה רגועה מקשה על הצד השני להמשיך בדרך העקיפה. כשסוף סוף נאמר מה פגע, להקשיב לכל זה עד הסוף לפני שמגיבים.

אפשר לומרכבר כמה פעמים אמרת שהכול בסדר, אבל זה לא נשמע בסדר. מה באמת מפריע לך? עדיף לי לשמוע את זה.

מה פועל נגדך

סרקזם בחזרה הופך את זה לתחרות על מי יותר קר. האשמה בהתנהגות פסיבית-אגרסיבית נותנת לצד השני הכחשה קלה, והופכת אותך לצד התוקף. העמדת פנים שלא שמת לב מלמדת את הפסיבי-אגרסיבי שהדרך העקיפה בטוחה. התנצלות שוב ושוב על משהו שאף פעם לא נאמר מתגמלת את השתיקה ומשאירה את הבעיה האמיתית במקומה.