ויתור

מה זה

ויתור פירושו לשים בצד את מה שרצית לטובת מה שחשוב לצד השני. זה סגנון שיתופי ולא במיוחד אסרטיבי: עזרה, הסכמה, התאמה או התנצלות, והקונפליקט נגמר כי נתת לו להיגמר. לעיתים קרובות זה נובע מאכפתיות אמיתית. הצרכים של אחרים לא נעלמים ממך, הרמוניה חשובה לך, וקורבן קטן נראה מחיר הוגן בשביל קשר טוב. לפעמים זה גם מעשי: ייתכן שפשוט התוצאה פחות חשובה לך מאשר לצד השני. מי שפונים קודם כול לוויתור הם לרוב אלה שאחרים סומכים עליהם, ולרוב גם הראשונים לתקן אחרי מחלוקת.

איך זה נשמע

• בטח, נעשה את זה בדרך שלך.
• אין בעיה, אקח את זה עליי.
• נכון, זה באמת היה צריך לעלות לי בראש.

מתי זה עוזר

ויתור הוא הבחירה הנכונה כשהעניין חשוב לצד השני הרבה יותר מאשר לך. אז הוא עולה לך מעט ונותן הרבה. זה גם צעד חכם כשמתברר לך שטעית: הודאה מהירה מביאה יותר כבוד מהגנה על עמדה חלשה. הוא בונה רצון טוב שאפשר להישען עליו בהמשך, ושומר על חום ביחסים לאורך מחלוקות קטנות שאחרת היו שוחקות אותם. כשהצד השני נסער, תגובה נדיבה יכולה להוריד את הטמפרטורה מהר יותר מכל ויכוח. משפחות, חברויות וצוותים תלויים כולם באנשים שמוכנים לוותר לפעמים.

מה זה עולה לך

אם הוויתור קורה כל פעם, הצרכים שלך נעלמים בשקט. אחרים עלולים להפסיק לשאול מה רצונך, כי תמיד נראה שהכול בסדר מבחינתך. מתחת לפני השטח יכולה להצטבר טינה, ואיתה עייפות או תחושה שמתעלמים ממך, בלי יכולת להצביע על הרגע שבו זה השתבש. יש מי שינצלו את זה, כשברור שקצת אשמה או חנופה מספיקות כדי לקבל כן. הרעיונות שלך אולי לעולם לא יגיעו לשולחן, וזה הפסד לכולם, לא רק לך. וכשסוף סוף מגיעה ממך התנגדות, אנשים עלולים להיות מופתעים, כי אף פעם לא ידעו שמשהו לא בסדר.

איך להרחיב אותו

לעצור לפני שאומרים כן. אם אומרים שצריך לבדוק ולחזור עם תשובה, יש זמן לשאול את עצמך אם זה באמת מה שרצית. לתרגל העדפות קטנות וכנות: כששואלים איפה לאכול, לנקוב בשם של מקום במקום להגיד שלא משנה לך. ללמוד דרך אחת נעימה אבל ברורה לסרב, למשל לומר שהפעם זה לא מסתדר אבל בהצלחה, ולהשתמש בה בלי הסבר ארוך. כשכבר מוותרים, להציג את זה כבחירה, למשל לומר שהפעם אפשר בשמחה לעשות את זה בדרך שהוצעה, כדי שישימו לב לזה ויוכלו להחזיר טובה. ולנהל ספירה שקטה: אם לצרכים שלך אף פעם לא מגיע תור, הגיע הזמן לבקש אחד.