המתחמק

שיטת הפעולה

למתחמק אכפת ממך, וזאת בדיוק הבעיה. המתחמק חושש שסירוב גלוי יפגע בקשר, ולכן אף פעם לא מסרב. במקום זה מגיעות הבטחות חמות ומעורפלות: בקרוב, רק אבדוק, נסתדר. המטרה היא לשמור על אווירה טובה בלי לומר אף פעם את התשובה הקשה. זה עובד כי הכול נעשה בכזאת נעימות. לחץ מרגיש לא נחמד, וכל דחייה רכה נשמעת כמעט כמו כן. שבועות אחר כך עדיין אין תשובה, ושאלה חוזרת מרגישה כאילו הבעיה היא בך.

איך זה נשמע

• כן, לגמרי, צריך לדבר על זה. רק שהשבוע הזה מטורף.
• סליחה סליחה, אבל אפשר לדחות את זה לפעם אחרת?
• זה לא סירוב! זה פשוט לא כן כרגע, זה הכול.

מה עובד

מה שמפחיד את המתחמק הוא עמידה חמה על הגבול, בלי לזוז ממנו: שומרים על חום, חוזרים על הבקשה, ולא ממלאים את השתיקה במקום הצד השני. לומר שהקשר לא בסכנה, מה שלא תהיה התשובה, ואז לבקש כן או לא ברור, ותאריך. כשהמתחמק מחליף נושא, לחזור לאותה שאלה באותו טון ידידותי. אחרי השאלה, להפסיק לדבר ולחכות. השתיקה לא נוחה, והמתחמק רגיל שמישהו תמיד בא לחלץ. לא לחלץ הפעם. להבהיר שגם תשובה כנה של לא תתקבל בברכה.

אפשר לומרבינינו הכול בסדר בכל מקרה, באמת. אבל חסרה לי תשובה אמיתית: אפשר לקבל ממך עזרה במעבר הדירה ביום שישי, כן או לא?

מה פועל נגדך

כעס מאשר את הפחד של המתחמק שכנות תפגע בקשר, ואז ההתחמקות רק מעמיקה. מילוי ההפסקה בתירוצים בשם הצד השני, כמו "ברור לי שיש לך הרבה על הראש", פוטר שוב את המתחמק מלתת תשובה. קבלה של "בקרוב" כתשובה מתחילה את כל המעגל מההתחלה. הפיכת השיחה להרצאה על ההרגלים של המתחמק מובילה להתנצלויות ולהתגוננות, ועדיין אין תשובה.